מדינת ישראל היא מדינה בה חיים קהילות רבות ומשונות מבחינה דתית – יהודים, מוסלמים, נוצרים ומיעוטים דתיים נוספים. גם בתוך הדתות פנימה, קיים מגוון רחב של קהילות ותרבויות שונות. אצל היהודים, למשל, ישנן קבוצות של חרדים, דתיים לאומיים, חילונים ועוד – וגם בתוך קבוצות אלה אין-ספור קבוצות. גם אצל המוסלמים ישנן קבוצות שונות ומגוונות. על כן, לדעתי, מדינת ישראל צריכה לתקצב באופן שווה כל אחת ואחת מהקבוצות האתניות-לאומיות-דתיות בחברה הישראלית, ובכך לאפשר לכל אחת מהקבוצות לקיים את הערכים שלה ולהעצים אותם. מכאן שמדינת ישראל צריכה להביא לביטוי את התרבות והשפה הערבית אל המרחב הציבורי, כמו למשל בשלטי החוצות, הפרסומות והעיתונות. אולם מצב זה הוא מעין פנטזיה שלא יכולה להתממש במקום בו העוינות של הקבוצות השונות זו לזו, הוא אדיר. כמובן, לא מדובר רק על הקבוצות הלאומיות (יהודים-ערבים) אלא גם על אלה המגזריות – יהודיות (למשל חרדים-חילונים).
ציין והצג את התפיסה הדמוקרטית של הכותב. הסבר כיצד תפיסה זו באה לידי ביטוי בקטע.