במהלך דיון בנושא המציאות הישראלית במדינת ישראל נאמו שני נואמים. הנואם הראשון אמר: אחרי אלפי שנים שהיינו בגולה, שנים בהן טבחו בנו, הרגו בנו ורדפו אותנו – חזרנו לארץ ישראל, והקמנו את מדינת ישראל. והלא כל זאת לא עשינו בשביל היותנו יהודים? נכון שלא כולם בישראל, עדיין, יהודים דתיים שומרי תורה ומצוות. נכון שאולי אפילו מחצית מהיהודים בישראל כיום לא מכירים את מציאות הבורא, אבל בסופו של יום – יש לנו מדינה עצמאית. במדינה זו יש לחזק באופן ניכר את היהדות במרחב הציבורי – יש לבטל את השפה הערבית כשפה שנייה, יש לחוקק חוקים בעלי אופי יהודי הן תרבותי והן דתי, ויש להתייחס לאלו שאינם יהודים כאורחים בארצנו, ואם במציאות בה יש פגיעה בזכויות הערבים לעומת מימוש זכויות היהודים – אזי אני מעדיף את הזכויות של היהודים.
לעומתו, הנואם השני השיב לו: אני מסכים איתך שמדינת ישראל צריכה להיות מוגדרת כמדינה יהודית. אני גם מסכים שיש מקום שבמרחב הציבורי יודגש העובדה שזו מדינה יהודית, כמו הדגל, ההמנון, הלוח העברי ואפילו מספר חוקים דתיים כמו נישואין וגירושין בידי הרבנות ועוד. אבל אני חושב שאין זכות של עם אחד חשובה יותר מזכות של עם אחרת. אני חושב שאם הערבים אזרחי ישראל יהיו אזרחים במעמד שווה וזכויותיהם יהיו ממשיות – מצבנו יהיה הרבה יותר טוב, ואני לא רואה בכך סתירה שישראל תהיה מדינה יהודית.
א. ציין והצג מהי הגישה הלאומית לקיומה של מדינת ישראל שרואה הנואם הראשון לנכון. הסבר כיצד גישה זו באה לידי ביטוי בקטע.
ב. ציין והצג מהי הגישה הלאומית לקיומה של מדינת ישראל שרואה הנואם השני לנכון. הסבר כיצד גישה זו באה לידי ביטוי בקטע.