הצדקות לקיומה של מדינת לאום

ההצדקה הקולקטיביות ( הצדקה מן הזכות להגדרה עצמית)

לעמים יש זכות טבעית לממש את זהותם/ תרבותם הלאומית במדינת לאום. צידוק זה איננו ממוקד בזכויות הפרט, אלא עוסק בזכויות של קבוצות קולקטיביות-לאומיות.

בישראל: העם היהודי, כאומה בעלת מורשת מובחנת ועשירה, זכאי למדינת לאום למימוש תרבותו.

ההצדקה עפ"י חשיבות הסולידריות

מדינת לאום אתנית תרבותית היא בסיס לסולידריות חזקה בין רוב האזרחים, בגלל הקשר הלאומי ביניהם. סולידריות זו מחזקת את יציבות המדינה (ומונעת מלחמות אזרחים), היא מחזקת דאגה לרווחה (שיכולה להועיל גם לקבוצות המיעוט במדינה).

בישראל: הסכמתם של רוב אזרחי ישראל על הגדרתה כמדינה יהודית, מחזקת את הסולידריות ביניהם ומסייעת לחוסנה של המדינה.

ההצדקה הליברלית עפ"י הזכות לתרבות

לבני אדם יש זכות לתנאים, שיאפשרו להם לפתח את תרבותם בצורה מיטבית. מדינת לאום היא הכלי המיטבי לפיתוח תרבותי מלא של אומה, ולכן יש לשאוף להעניק לכל תרבות לפחות מדינה אחת. ההצדקה תלויה בשמירת זכויות הפרט של כלל האזרחים, וכן בהכרה בזכות של קבוצות אחרות לביטוי לאומי.

בישראל: מדינת הלאום היהודית היא המקום היחיד, בו המרחב הציבורי מונחה על ידי התרבות היהודית: שפה, ימי שבתון, סמלים, רוב יהודי.

ההצדקה עפ"י עקרון הכרעת הרוב

הכרעת הרוב הוא עקרון יסוד בדמוקרטיה. כאשר רוב האזרחים רוצים בכך, מתחייב מעקרון הכרעת הרוב לעצב את המדינה כמדינת לאום.

בישראל: רוב הציבור בישראל תומך בהגדרתה כמדינה יהודית, ולכן על פי העיקרון של הכרעת הרוב, עליה להיות כזו.

ההצדקה במקרה היהודי, עפ"י הזכות לחיים ולביטחון ולמניעת רדיפות

לבני אדם יש זכות לחיים ולביטחון, ובמקרים של רדיפות ואיום מדינת לאום מהווה מסגרת מיטבית למניעתן. העם היהודי מאוים במיוחד על ידי אנטישמיות, שגם כיום לא נעלמה מן העולם / מדינת ישראל דואגת יותר מכל מדינה אחרת למימוש זכותם של יהודים לחיים ובטחון.