הדעה הרווחת היא שריכוז יהודי אירופה בגטאות נכלל מלכתחילה במדינות האנטי יהודית של הגרמנים, והיה שלב מכין לקראת הפתרון הסופי. ואולם לדעתי, מעיון מעמיק בתיעוד מתברר שדעה זו בטעות יסודה: הנאצים מעולם לא הגדירו מהי מטרת הגט ומהו תפקידו. אף אין בידינו שום מסמך המעיד על הרעיון להקים אותו. דעה זו על מטרת הגטאות הושפעה מן הגישה ההִתְכַּונוּתִית (=אינטנציונלית). על פי גישה זו מטרת הנאצים הייתה מלכתחילה להשמיד את העם היהודי, ומטרה זו באה לידי ביטוי בכל צעדיהם.
גישה זו השפיעה גם על האופן שבו נתפסה המדינות האנטי יהודית בגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים. כלומר מדיניות מאורגנת בעלת יעדים ברורים, ההולכת ומקצינה צעד אחר צעד. ואולם לדעתי, היום ברור כי אף על פי שהיטלר הציב לעצמו מתחילת דרכו ב-1933 יעד אנטישמי "לטפל ביהודים", לא הוגדר היעד הזה בבירור, והיה באותם ימים כוללני ומעורפל. מצב זה הניח לפקידי הממשל ולפעיליו מרחב תמרון להגשמת היעד ולמימוש המדיניות. כך היו מי שהדגישו את הפגיעה הכלכלית ביהודים, היו מי שהתרכזו בהרחקת היהודים מעמדות השפעה, ואחרים העדיפו לדחוף אותם להגֵר. אך בתוך כל הפעילות האינטנסיבית הזאת, לא ננקטה מדיניות של ריכוז היהודים בגטאות.
עם תחילת המלחמה, נעשתה פולין לשדה ניסויים של רעיונות חדשים. בחודשים אוקטובר – דצמבר 1939 קמו גטאות, בעיקר על פי יוזמות של מפקדים בשטח. יש לקשור את היוזמות האלה בהשפעה הפסיכולוגית שהייתה למפגש הממשי של כוחות הכיבוש הגרמניים עם יהודֵי מזרח-אירופה: הם נתקלו עתה, בפעם הראשונה, בריכוזים של יהודים, כפי שתוארו בתעמולה הנאצית. היהודים, בעיקר אלה שהיו בעל "מראה יהודי אופייני", עוררו בהם תחושה של דחייה ומיאוס, וחידדו את התחושה שהיהודי המזרח-אירופי מסוכן.
לכן יש להוסיף כי בתעמולה הנאצית שספגו החיילים עוד לפני המלחמה, נאמר שהיהודים גרים בשכונות מגורים מיוחדת המכונות "גטאות", והם שולחים משם "גרורות סרטניות לכל עֵבֶר" כדי להשתלט על הסביבה. לפיכך היה בעיני הנאצים הפתרון ההגיוני לבעיה לדחוק את היהודים חזרה ל"גטו" ולתחום אותו בגדר. כלומר הנאצים לא ראו בגטאות תופעה חדשה, אלא מסגרת קיימת שאפשר לנצלה לצרכים החדשים .ובמילים אחרות, היוזמה להקמת הגטאות התעוררה לדעתי בטרם נקבע "הפתרון הסופי". לעומת זה, "הפתרון הסופי" היה החלטה אידיאולוגית מחושבת שנתקבלה בדרג העליון ביותר.
(מעובד על פי דן מכמן, הגטאות היהודים בימי השואה: שורשי התופעה ויישומה, עמ' 1 – 28)