1. "בכל ליל סדר, לאחר שמספרים ביציאת מצרים, נהוג אצלנו – במשפחות של עולי אתיופיה – להקשיב בשקיקה [בהתלהבות] לאחר הפרקים המפוארים בתחיית העם היהודי – יציאת יהודי אתיופיה.
אל תטעו, איננו מתכוונים לתצלומים שנצרבו בתודעה שנראים בהם עולים חדשים יושבים צפופים במטוסי ג'מבו. הפרק שאנחנו מדברים עליו התחיל עוד לפני שספינות חיל הים הגיעו כדי להשתתף במבצע העלייה, ובטרם צילמו במדבריות את הדמויות עולות למסוקי חיל האוויר באישון לילה.
נכון, למדינת ישראל יש חלק בעליית יהודי אתיופיה, איש אינו מתכחש לזה, אולם הדגש המרכזי שניתן למעשיהם של נציגי המדינה – הבאנו אותם, הצלנו אותם, העלינו אותם, צילמנו אותם – גרם לעולים להיראות פסיביים. ומה ש"שכחו" לציין בתחילת כל תיאור של העלייה מאתיופיה: 'אלפים מיהודי אתיופיה צעדו לגבול סודן והמתינו שם במחנות זמניים עד להובלתם לישראל'. למעשה, התיאור הקצר הזה הוא לב לבו של הסיפור".
(מעובד על פי עדות מתוך: http://cafe/themarker.com\post\3275391)
2. חלום השיבה מגלות ממושכת לישראל היה רעיון מרכזי בחברה היהודית המסורתית באתיופיה, ולאור זאת אפשר להבין את הנכונות להתמודד עם הקשיים בדרך. יהודי אתיופיה היו מודעים לסכנות: המסלול עובר בשבילי הרים ובשטחי מדבר ומצויים בו מכשולים אנושיים וחיות טרף. יתרה מכך, הם ידעו שהיציאה מאתיופיה מנוגדת לחוק, ומי שיעשה זאת יסתכן בעונש חמור. לפיכך היהודים שהחליטו לצאת לדרך עשו צעד אמיץ מאוד […]
האידיאולוגים הציוניים, שעסקו בבניית ישראל החדשה (החל מהקמת המדינה), פֵּאֲרוּ את דמותו של הישראלי האידיאלי בעל העוצמה ואומץ הלב […] אך על אף שיהודי אתיופיה ראו את עצמם גיבורים – לא זכה אומץ ליבם לשום הֵד [התייחסות] בחברה הישראלי […] ייתכן שהדבר קשור להשפעת אמצעי התקשרות: בתקופה שבה נערך "מבצע משה" (1984 – 1985) הגיעו הבצורת והרעב באתיופיה לשיאם, ותחנות טלוויזיה מכל רחבי העולם שידרו תמונות קשות של מציאות זו. היו אלה מסרים בעלי עוצמה אדירה. לפיכך, אף על פי שיהודי אתיופיה זכו לכינוי 'הציונים האחרונים', ואף על פי שאלפים מהם הגיעו לארץ במהלך שבע השנים שלפני "מבצע משה", הרי שרוב הישראלים ראו בהם פליטים הנמלטים מרעב, ולא עולים מטעמים אידיאולוגיים.
אני סבור שגורם נוסף תרם לשלילת תואר הגבורה מיהודי אתיופיה: הישראלים נוטים לראות את עצמם 'מצילי היהודים בעולם'. הגדרה זו של היחסים: הישראלי בצד ה'נותן' והעולה מאתיופיה בצד ה'מקבל', התקבעה מנקודה זו ואילך בתודעתם של הישראלים הוותיקים.
(מעובד על פי בן עזר, ג' [2007]. המסע: סיפור המסע של יהודי אתיופיה לישראל 1977 – 1985. תל אביב: מודן, עמ' 84, 155 – 156, 225, 234 – 235)
חזרה למאגר השאלות לחץ כאן
לצפייה בחוברת "זכור ימות עולם" המעודכנת לתשפ"ב לחץ כאן
#1 מדינת ישראל הייתה מעורבת באופן פעיל בהעלאת יהודים מאתיופיה בשנות ה-80.
על פי מה שלמדת, הצג את הסיבה למעורבות פעילה זו.
על פי קטע 1, הסבר מהי הבעיה לדעת נותן העדות, בהדגשה היתרה שניתנה למעורבות זו של מדינת ישראל.
#2 העלייה מאתיופיה הייתה עלייה אידיאולוגית, והועלם אף כונו "הציונים האחרונים".
הסבר אמירה זו על פי קטע 2.
הצג, על פי מה שלמדת, את ניסיון העלייה של אבא מהרי לארץ (1862).
#3 בקטע 2 נכתב "האידיאולוגים הציוניים שעסקו בבנית ישראל החדשה פֵּארו את דמותו של הישראלי האידיאלי בעל העוצמה ואומץ הלב".
על פי מה שלמדת, הצג מה הייתה מדיניות "כור ההיתוך".
הסבר מדוע הונהגה מדיניות זו בארץ בשנות ה-50.
על פי קטע 2, הסבר מדוע, לטענת המחבר, לא זכתה גבורתם של יהודי אתיופיה "לשום הֵד בחברה הישראלית".
התשובה שלפניכם הנה הצעה בלבד. היא אינה מחוון של הפיקוח ולא על דעת הפיקוח. ייתכן ויהיו פערים בין התשובה הזו לתשובת הפיקוח על שאלה דומה. התשובה נועדה לתת מחוון כללי בלבד.
שאלה 1
הסיבה למעורבות של המדינה:
- התנכלות ליהודים מצד השלטון באתיופיה.
- סגירת בתי הספר היהודיים/גיוס ילדים בני 12.
- פסיקת הרב עובדיה יוסף שהכיר ביהדותם של "ביתא ישראל".
- חוק השבות/מגילת העצמאות.
- מדינת ישראל רצתה להראות שהיא יכולה לסייע ליהודי העולם.
- נאסרה יציאת אזרחים מאתיופיה ואפילו מאזור לאזור.
על פי קטע I, מהי הבעיה בהדגשה היתרה שניתנה למעורבות זו: כך גומד חלקם של העולים / העולים הפכו לפסיביים בעיני החברה הישראלית.
שאלה 2
הסבר האמירה שהעלייה מאתיופיה הייתה עלייה אידאולוגית על פי קטע: II
חלום השיבה מגלות היה רעיון מרכזי בחברה היהודית / בגלל הנכונות ליטול על עצמם סיכונים גדולים.
הצג את ניסיון העלייה של אבא מהרי לארץ:
על רקע לחצים שהופעלו על יהודים להתנצר באמצע המאה ה־19, יחד עם הלכי רוח משיחיים, קרא הקייס אבא מהרי ליהודים לעלות לארץ. היהודים שיצאו למסע צעדו משפחות שלמות ברגל ובעזרת בהמות מאזור העיר גונדר בשנת 1862 , לכיוון ים סוף. יש עדויות שהצועדים עברו את הגבול לאריתריאה ובנקודה מסוימת שבו על עקבותיהם. את שיירת העולים תקפו פגעי טבע. הם סבלו ממחלות, מרעב, ומצמא. רבים מתו בדרך, והנותרים שבו לבסוף לביתם.
שאלה 3
עפ"י מה שלמדת הצג מה הייתה מדיניות כור ההיתוך: עיצוב העולים לתבנית אחת של דמות ישראלי זהה/אידאלית/לא גלותית.
הסבר מדוע הונהגה מדיניות זו בארץ בשנות ה50: על רקע העובדה שהגיעו לארץ עולים מארצות שונות/ מתרבויות שונות/ כדי למנוע פילוג בעם / ליצור אחדות / למנוע פערים תרבותיים/חששו מהשתלטות תרבותית של העולים על המדינה.
עפ"י הקטע השני הסבר מדוע לא זכתה גבורתם של יהודי אתיופיה לשום הד בחברה הישראלית:
- התמונות הקשות של הרעב שהועברו באמצעי התקשורת השתלטו על התודעה/ עיוותו את המציאות / הציגו את העולים כפליטים ולא כציונים.
- התפיסה העצמית של הישראלים כמצילי יהודים./ כנותנים , גרמה להם להדגיש את הצד של הישראלים כמצילים/ להמעיט את הצד של יהודי אתיופיה.