למחרת טקס הכרזת העצמאות (ה באייר, תש"ח) נאם מנחם בגין, מפקד האצ"ל, בשידור רדיו של תחנת האצ"ל "קול ציון הלוחמת".
אזרחי המולדת העברית, חיילי ישראל, נוער עברי, אחיותיי ואחיי בציון,
מקץ שנים רבות של מלחמה במחתרת, של רדיפות ועינויים, עינויי גוף ונפש, מתייצבים לפניכם המורדים במלכות הרשע [בריטניה] כשברכת הודיה בפיהם ותפילה למרום בליבם. הברכה היא זו שאבותינו בירכו ביום חג ומועד, הברכה היא זו ששפתותיהם דובבו [מלמלו] על פרי חדש […]
שלטון השעבוד של בריטניה בארץ מולדתנו הוכה, עורער, פורר וסולק. קמה, תוך מלחמת דמים […] מדינת ישראל. נסללה הדרך לשיבת ציון המונית. הונח היסוד – רק היסוד הונח – לעצמאות עברית ממשית. נסתיים שלב אחד – רק שלב אחד – של מלחמת השחרור העברית, שמטרתה הנצחית להחזיר את עם ישראל – את עם ישראל כולו – לארץ מכורתו [מולדתו], ולהחזיר את ארץ ישראל: את ארץ ישראל כולה – לעמה, בעליה.
ואם נזכור, כי הדבר קם והיה בעצם תקופת ההשמדה הטוטלית של היהודי באשר הוא יהודי […] הזכות בידינו והחובה עלינו להודות, מתוך הכנעת לב, לצור ישראל וגואלו על הניסים והנפלאות שעשה עמנו בזמן הזה – כמו בימים ההם. […] קשה היה להקים את מדינתנו. אבל יהיה עוד יותר קשה לקיים את מדינתנו. סבונו גויים גם סבבונו, והם רוצים להכחידנו מגוי. […] על כן עומדת מדינתנו בת-יום בלהבות מלחמה. על כן יסוד ראשון לקיום חירותנו הוא הניצחון, הניצחון המלא במלחמה המשתוללת עתה בכל רחבי הארץ. […] אולם גם לאחר שננצח במערכה הזאת – ואנו ננצח בה – יהיו דרושים מאמצים עליונים כדי לקיים את עצמאותנו, כדי לשחרר את מולדתנו […]
לקיום מדינתו ולשחרור מולדתנו תהא דרושה לנו גם מדיניות חוץ נבונה. […] עלינו לטפח יחסי הבנה וידידות עם העם האמריקני הגדול. […]
עלינו לקיים ולטפח יחסי הבנה וידידות עם עמי ברית המועצות […] ואנחנו לעולם לא נשכח, כי הצבא הרוסי המנצח הציל מאות אלפי יהודים מציפורניהן של חיות הטרף הנאציות. לעולם לא נשכח, כי בעמוד עמנו מול פרשת הדרכים ההיסטורית, הושיטה לו ברית המועצות יד עוזרת, וסייעה לו לעלות על דרך העצמאות. […]
הארגון הצבאי הלאומי [האצ"ל] נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית. […] עתה קם, לפי שעה בחלק של המולדת, שלטון עברי. ובחלק זה של המולדת, בחלק המשוחרר, בחלק שבו ישלוט החוק העברי – והוא החוק היחידי החוקי בארץ זו – אין צורך במחתרת עברית. במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים. לחוקיה נשמע, כי חוקינו הם. ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא. […]
מדינת ישראל קמה. אך נזכור כי המולדת עדיין לא שוחררה. […] המולדת היא שלמות. הניסיון לבתרה לגזרים [לחלק אותה] הוא לא רק ניסיון נפשע, הוא גם ניסיון נפל [שייכשל]. המולדת היא שלמות היסטורית וגיאוגרפית. מי שאינו מכיר בזכותנו למולדת כולה, אינו מכיר גם בזכותנו לשטח משטחיה. […] כי חוקי עולם הוא: אם עובר קו מפריד בין מדינת הלאום לבין מולדתו, אחת דתו של הקו המלאכותי להיעלם. המדינה תכסה את המולדת. המולדת תהיה מדינתנו.