לפניך שני קטעים העוסקים בהנרייטה סאלד, פעילה ציונית מארצות הברית, שהקימה את מפעל ”עליית הנוער".
קטע א
בסתיו 1933 ,נסעה הנרייטה סאלד לגרמניה, שם פגשה הורים רבים שביקשו לבדוק את האפשרות לשלוח את ילדיהם ארצה. בעקבות זאת, החליטה סאלד להקים את מפעל עליית הנוער. ראשית, נפגשה סאלד עם נציגי השלטון הבריטי, כדי לשכנע אותם להעניק סרטיפיקטים )אישורי עלייה( למאות ילדים. הבריטים הסכימו להעניק סרטיפיקטים בכמה תנאים: הנערים צריכים להיות בני 15-17 ,בעלי אזרחות גרמנית, ויש להכין עבורם מקומות מגורים סמוך למוסדות הלימוד. כמו כן, יש לקבל תשלום מראש מן ההורים עבור כל נער למימון לימודיו בשנה הראשונה, והתחייבות להמשיך ולממן אותו עד שיהיה בן 18 .תנאי אחר היה עמידה בבדיקה רפואית. עד מהרה התברר כי רבים מן ההורים בגרמניה התרוששו ]נעשו עניים[ ולכן לא יכלו כבר לעמוד בתשלום, וכך ההתחייבות למימון הוטלה על סאלד. עוד התברר כי למוסדות שהיו בארץ לא הייתה אפשרות לקלוט מאות בני נוער. סאלד הבינה כי עליה לפנות לקיבוצים, כיוון שהיו בהם תשתיות בסיסיות כמו בית ספר, מטבח, חדר אוכל, מרפאה ומכבסה. עוד יתרון של הקיבוצים היה ענפי חקלאות שבהם היה אפשר להכשיר את הנוער העולה לעבודה. לבסוף, שיקול נוסף להעדפת הקיבוצים היה ֲעלּות הקליטה בהם, שהייתה נמוכה יותר מעלות הקליטה במוסדות עירוניים או אחרים. מציאת מקומות קליטה לנוער הדתי הייתה בעיה קשה אף יותר, שכן לציבור הדתי לא היה בראשית שנות השלושים אלא קיבוץ דתי אחד — רודגס. חברי רודגס התלבטו אם לקלוט נוער בקיבוצם. מצד אחד הרתיע אותם מספר הנערים שנועד לבוא אליהם, משום שהיה גדול פי שניים ממספר חברי הקיבוץ והמצב הכלכלי של הקיבוץ היה רע. מצד אחר, החברים שתמכו בהבאת הנוער דיברו על החשיבות שבקליטתם. וכך ביום קיץ חם בחודש יוני 1934 הגיעה לרודגס קבוצת הנערים הראשונה. לימים סיפר אחד הנערים: ”אוהלים פזורים בשטח שומם, ללא חשמל או מים זורמים, וללא שירותים בקרבת מקום. בית המגורים שהוקם עבורנו היה מוכן, )אבל( חברי הקיבוץ התגוררו באוהלים". נערה אחרת כתבה: ”הבטנו סביבנו וראינו רק חול וחול… הראו לנו את החדרים, אבל היו לנו שם דיירי מִ ׁשְ נֶ ה — פשפשים. זמן קצר לאחר שהגענו לשם פרצה מחלת הטִ יפּוס, הרבה מחברי רודגס חלו, ושלושה מהם נפטרו". סאלד כאבה את מצוקת הנערים שנשלחו למקומות שלא היו ראויים לקליטה כגון רודגס, ובייחוד דאגה לנערים שנחשפו למחלות שסיכנו את חייהם. בגלל מחסור במוסדות קליטה לנוער דתי עוכבו בהמשך נערים דתיים בגרמניה עד שיימצאו עבורם מקומות קליטה, וסאלד נאלצה להתמודד עם טענות של מנהיגים דתיים שהיא דוחה העלאת ילדים דתיים. אמרו עליה שהיא מעדיפה נערים לא דתיים על פני נערים דתיים, אבל מי שהכיר אותה ידע שהיא שומרת מסורת. סאלד חשבה שעיקר תפקידּה הוא לא רק להביא את הנערים ארצה, אלא גם לדאוג להם לתנאים טובים בארץ, ולכן אי אפשר להביא נערים דתיים לארץ ללא הגבלה.
קטע ב
בשנת 1941 נודע שאלפי יהודים שברחו מהרדיפות בתימן הגיעו לעָ דֵ ן. היו בהם הרבה ילדים ובני נוער. סאלד פנתה אל שליח הסוכנות שם וביקשה לשלוח ילדים לעליית הנוער. ילדים אלה נקלטו מייד ללא ההסדרים שהיו נהוגים קודם, ללא מיון רפואי וללא הגבלת גיל )בני פחות מ־14 .)בגלל המחסור במוסדות דתיים נמסרו מקצת הילדים למשפחות אֹומְ נָ ה במושבה רְ חובות. כמו כן, בקיץ 1941 הגיעו לארץ ידיעות על ה"פַ רְ הּוד" בעירק. אנשי המוסד שהגיעו לעירק סייעו לְ מַ לֵ ט משם צעירים וילדים. גם קבוצות של ילדים מטורקיה ומסוריה הועלו לארץ באמצעות עליית הנוער. העלייה מארצות ערב הייתה בלתי לגאלית )לא חוקית( ומשום כך הנערים הובאו כל פעם בקבוצות קטנות.
(מעובד על פי ד' הכהן, מנהיגה ללא גבולות — הנרייטה סאלד, הוצאת עם עובד, 2019 ,עמ' 346-353 ,384)
#1 על פי קטע א ,נאלצה הנרייטה סאלד להתמודד עם קשיים כלכליים וארגוניים במפעל עליית הנוער. על פי מה שלמדת, הצג שני צעדים שנקטו הנאצים מייד עם עלייתם לשלטון (1933), שפגעו במצב הכלכלי של יהודי גרמניה ובעקבותיהם נאלצה סאלד להיות אחראית למימון של ילדי עליית הנוער.
על פי קטע א, ציין את הקושי שהיה בקליטת הנערים בארץ־ישראל.
על פי קטע א ,הצג שתי סיבות לבחירה של סאלד דווקא בקיבוצים כדי לפתור קושי זה.
#2 על פי מה שלמדת, הצג את הקושי שגרם לחלוצים הדתיים שעלו בעלייה השלישית להקים את תנועת "הפועל המזרחי" (1922).
הסבר על פי קטע א' מדוע חברי קיבוץ רודגס או הנרייטה סאלד חששו לקלוט נוער דתי בקיבוץ.
ציין על פי קטע א שתי דוגמאות לתנאים שהיו ברודגס שממחישות חשש זה.
#3 על פי מה שלמדת, הצג סיבה אחת להתערערות המצב של יהודי ארצות האסלאם בשנות השלושים והארבעים של המאה ה־20 .
על פי קטע א וקטע ב, ציין שני הבדלים בין תנאי הקליטה של הילדים מארצות האסלאם בארץ־ישראל, ובין הקליטה של הילדים מגרמניה.
ציין ערך אחד שחשוב, לדעתך, לאמץ מן הפעילות של חברי רודגס או של הנרייטה סאלד. נמק את תשובתך על פי הכתוב בקטע א או בקטע ב.
קרדיט: מתוך בגרות בהיסטוריה
בגרות 29281, קיץ תש"פ