מינואר 1941, כחודש וחצי לאחר הכניסה לגטו ורשה, החלה עלייה במספר החולים והמתים ממחלת טִיפּוס הַבֶהָרֹות. השלטונות הגרמנים הבינו כי מדובר במגפה מידבקת וכי יש להילחם בה כדי שלא תתפשט לצד הלא־יהודי של ורשה. הצעדים שגזרו הנאצים היו הֶסְגֶר של דיירי הבניינים באזור שבו התגלה חולה טיפוס, חיטוי הדירות והבגדים ושליחת אלפי הדיירים לבית מרחץ.
במקרים רבים נסגרו אלפי תושבים באותו מקום, על פי הוראת הגרמנים ובהשגחת נציגים מטעם היודנראט. במציאות החיים בגטו מצבן של המשפחות, שכבר עוד קודם לכן היו נתונות במצוקה נוראה, הידרדר אף יותר בגלל חוסר היכולת להתפרנס. בעת ההֶ סּגֵ ר הייתה האוכלוסייה מנועה אפילו מקּבָ לַ ת המרק המימי מהמטבח העממי. לעיתים לאחר 14 יום הוטל שוב הסגר על האזור, מכיוון ששוב חלה אחד הדיירים. לדוגמה, רחוב קרוכמלנה, שבו גרו כ־000,20 יהודים, נסגר למשך 23 ימים. רק הודות ליהודים מאזורים אחרים, שיצרו קשר חשאי עם האוכלוסייה, ניצלו אלפי אנשים מרעב. כדי להימנע
מההסגר, עשו דיירי הבניינים מאמצים רבים כדי להסתיר את החולים. לדעת הרופאים היהודים בגטו, ההסגרים האלה החישו את הפצת מחלת הטיפוס והעצימו את הסבל, שכן היה ידוע שמצבים של מחסֹור מסייעים בהפצת מחלות.
נוסף על ההסגר, נעשו פעולות חיטוי בדירות. אלה שהצליחו לשלם שוחד, קיבלו פטור מחיטוי דירתם, וכך התפשטו הכינים )שהפיצו את המחלה( בגטו. המרססים והמחטאים, שנשלחו מטעם היודנראט, גררו רהיטים וציוד מן הבית החוצה והעלו אותם באש. לעיתים במקום לרסס את הרצפות הם שפכו גיגיות מלאות מים ללא ליזול, כדי שיהיה אפשר למכור את הליזול ולהרוויח ממנו כסף. חבילות הבגדים וכלי המיטה שהיו מיועדים להגיע אל תנורי החיטוי, הוטלו זמן רב בחצר, והדיירים ישנו בינתיים על שקי קש ומזרנים בחוץ, חשופים לקור, ללא ביגוד מתאים. לצוות המחטאים שולמה משכורת זעומה מטעם היודנראט באיחור של שישה חודשים, ולכן לעיתים הם מכרו או גנבו חלק מהכביסה. פעולות החיטוי
בתנורים לא היו יעילות בגלל המחסור בחומרי החיטוי.
כמו כן הדיירים נשלחו לרחצה. השהייה בבתי מרחץ אלה גרמה להידבקותם של אלפי אנשים במחלה, שכן קיבולת מתקני הרחצה לא הספיקה לטיפול בעשרות אלפי תושבי הגטו. מאות אנשים נדחקו בצפיפות במשך שעות, ובכל כמה שעות הגיעו מאות אנשים נוספים לרחצה. התהליך החל בבוקר והסתיים בערב, והאנשים היו רעבים, עייפים ומושפלים. אולם ההמתנה לא חומם, רצפת הבטון ציננה את הרגליים, ובמקלחות לא היו בדרך כלל מים חמים, עקב המחסור בפחמים בגטו. קצרי הנשימה לא פסקו להשתעל והחלשים התמוטטו.
נוסף על כל אלה, שלטונות הבריאות הגרמניים אסרו על ייבוא של נסיוב )נוגדנים( נגד טיפוס לגטאות. לפיכך נאלצו היהודים להבריחֹו באופן מחתרתי. במקום הנסיוב, ציוו הגרמנים על רופאי בתי החולים להשתמש בתרופת אולירון, אשר הכילה רכיבים רעילים. לפיכך רבים מהרופאים התאמצו לטפל בחולים בבית. ואולם, רשויות היודנראט הזהירו את הרופאים לבל ימשיכו בריפוי החולים בבתיהם, והאיצו בהם לשלוח אותם אל בית החולים, בגלל חששם מאיומי הנאצים לנקוט פעולות ענישה חמורות.
עם פרוץ המגפה ניסה היודנראט לפעול נגד צעדי הגרמנים. לדוגמה, בקיץ 1941 הגיש ראש היודנראט, צ'רניאקוב, מכתב לקומיסר הגטו )הגרמני( בעניין המגפה. הוא מתח ביקורת על דרכי המאבק במגפה שנקטו הגרמנים, והציג הוכחות ולפיהן לפני המלחמה היה שיעור התחלואה בטיפוס ובמחלות מידבקות אחרות בקרב היהודים נמוך יותר מבקרב שכניהם. לפיכך, טען, התחלואה נוצרה רק בשל תנאי המחיה שכפו הגרמנים על היהודים בגטאות, תנאים שיצרו מצוקה נוראה ודלות. הגשת מסמכים כאלה לגרמנים דרשה תעוזה רבה, אולם דבר זה לא הצליח להוביל לשינוי. צ'רניאקוב הצביע על
חוסר ההיגיון שבדרכי החיטוי, שבגללו בוזבז כסף רב מקופת היודנראט בכל יום. כמו כן, השוחד למניעת החיטוי עלה בממוצע 000,15 זלוטי )מטבע פולני( ביום. בכסף זה, טען, יכלו לקנות חומרי כביסה וכן להאכיל אנשים רבים. הוא הדגיש כי התושבים נאנקו ופחדו מהחיטוי יותר משפחדו מהמחלה, כי המחלה הותירה שיעור של 70 עד 80 אחוז סיכוי לשרוד, ואילו החיטוי הרס לעיתים הכול. אולם, לא היה בכוחו לשנות את יחסו של השלטון הגרמני.
(מעובד על פי מרים עופר, חלוק לבן בגטו, הוצאת יד ושם, 2015 ,עמ' 89 ,401-422)
#1 ראש היודנראט אדם צ'רניאקוב טען כי "התחלואה נוצרה רק בשל תנאי המחיה שכפו הגרמנים על היהודים בגטאות, תנאים שיצרו מצוקה נוראה ודלות".
על פי מה שלמדת, ציין שניים מתנאי המחיה שיצרו מצוקה נוראה ודלות בקרב היהודים בגטאות.
על פי הקטע ועל פי מה שלמדת, הסבר כיצד השילוב בין אחד הצעדים שכפו הנאצים על היהודים במאבק במגפת הטיפוס ובין אחד מתנאי המחיה בגטו זירז את התפשטות המגפה.
#2 על פי מה שלמדת, הצג את שתי המשמעויות שקיבל ערך קידוש החיים בתקופת השוֹאה.
בנוגע לכל אחת מן המשמעויות שהצגת, הצג דוגמה מן הקטע (סך הכול — שתי דוגמאות). בתשובתך ציין לאיזו מן המשמעויות כל דוגמה המתאימה.
#3 פעילות ראשי היודנראט הייתה כרוכה במתח בין מחוָיבותם לנהל מטעם הנאצים את הגטו ובין רצונם לפעול למען היהודים.
על פי הקטע, הסבר כיצד מתח זה בא לידי ביטוי בגטו ורשה בהתמודדות של היודנראט עם מגפת הטיפוס. בתשובתך התבסס על שתי דוגמאות מן הקטע.
על פי מה שלמדת, ציין שתי פעולות של רבנים למען היהודים בגטאות, והסבר את חשיבותן של פעולות אלה על רקע המציאות בתקופה זו.
שאלון 29281, קיץ תשפ"א