הקדמה
היסטוריונים מחלקים את ההיסטוריה האנושית לשלוש תקופות עיקריות – העת העתיקה, ימי הביניים, העת החדשה. המעבר בין התקופות לא נעשה באופן חד ומהיר, אלא בתהליך שנמשך על פני מספר שנים. עם זאת היו אירועים ברורים שהובילו לשינויים בין התקופות.
תחילתה של העת החדשה במאה ה-16 הייתה תוצאה של המצאת הדפוס. המצאה זו הובילה את כלל הציבור, שהיה רובו ככולו איכרים וחקלאיים, להתחיל להשכיל. בתקופת ימי הביניים ציבור האנשים היה בוּּר, חסר השכלה. הדפוס אִפשר הדפסת ספרים ולאחר מכן גם עיתונים.
הספרים, העיתונים ומאוחר יותר גם האנציקלופדיות – כל אלו הביאו להשכלה רחבה בשכבות האוכלוסייה הנמוכות, בניגוד לתקופת ימי הביניים, שאז רק השכבות העליונות של האוכלוסייה ידעו קרוא וכתוב. במציאות זו של השכלה רחבה יותר ויותר – צמחה תקופת הנאורות [בעמוד הבא תמצאו את הגדרת המושג] בתחילת המאה ה-18.
ימי הביניים: המאות 4-15
בשנת 300 לספירה הנוצרית לערך החלה תקופת ימי הביניים. תחילת התקופה מצוינת בהיסטוריה בעקבות קבלת הנצרות כדת הרשמית בממלכה הרומית ע"י הקיסר קונסטנטין בשנת 300. במשך כל אותן מאות (4-15) נכבשה אירופה ע"י הנצרות (הקתולית1 בלבד) במאבקי כוחות קשים.
החל מהמאה ה-15 החלו שינויים חברתיים, כלכליים ודתיים ברחבי אירופה.
העת החדשה: המאות 16-17
התקופה שקדמה לנאורות הייתה "שלב הביניים" בין ימי הביניים [המאוחרים] לבין העת החדשה ונקראה "הרנסנס".
בתקופה הזאת התחילו להתעסק בחינוך הומניסטי והתחילו לשים דגש על הרעיון ש"האדם במרכז". החיזוק המשמעותי לכך היה התפתחות הזרם הפרוטסטנטי בנצרות במאה ה-16 שהדגיש את היכולת של האדם להשתמש בשכל האנושי כדי להבין את כתבי הקודש הנוצריים.
אירופה נטבלה בדם במאות ה-16-17 בגלל המלחמות בין הקתולים לפרוטסטנטים. מלחמות אלה הביאו אנשי רוח – פילוסופים, סופרים, הוגי דעות וכו' – לראות את האמונה באלוקים באופן מוסרי וכך גם את חובת האדם להתנהג, כצו אלוקי של מוסר. בנוסף, המחשבה המדעית אותה הנהיגו מדענים כמו גלילאי, ניוטון, קופרינוס ואחרים, ערערה את הסמכות של הכנסייה ואת השליטה שלה על הציבור הרחב. הרעיון המדעי של ביקורת וניסוי גרמה לכנסייה לאיבוד הכוח שלה, מה שהביא אותה לפעול כנגד אותם גילויים כמו צורת כדוה"א, כוח הכבידה ועוד.
המאה ה-18
העת המודרנית, שהחלה בתחילת המאה ה-18, כונתה "הנאורות", כרמז לכך שהתקופות הקודמות לכך היו תקופות "חשוכות", ובעיקר תקופת "ימי הביניים".
התפתחות הדפוס מאז המאה ה-15 ובעיקר התפתחותו הטכנולוגית בהאצה גדולה מסוף המאה ה-17, סייעו לאנשי הרוח השונים להפיץ את רעיונותיהם. אוכלוסיית היודעים קרוא וכתוב הלכה וגדלה, ורעיונות הנאורות נפוצו בקרב האצולה, הכמורה והמעמד העירוני באמצעות ספרים ועיתונים, מחזות תיאטרון, קונצרטים, אופרות ועוד. במציאות זו, שאנשי הרוח מקבלים את לחמם מהציבור ולא מהפטרונים (שליטים) העשירים – הפכה את חופש היצירה להיות משמעותי ברחבי אירופה ואף מעבר לים.
השינויים שהחלו בתחומי הדת, האמנות, החברה והכלכלה בסוף ימי הביניים, במאות 16-17, התעצמו מאוד במאה ה-18. בשל כך ניתן לראות עוד ועוד שינויים בתחומי הבנייה, הכלכלה, הדת, האמנות, המדע ועוד.
מהי נאורות? הנאורות היא התקופה של תחילת המאה ה-18 בה הוגי דעות הלכו ועסקו בנושאים פילוסופיים רחבים כגון אחריות האדם על גורלו, מידת מקומו של הקב"ה בעולם של האדם, חירויות האדם, שוויון בין בני האדם ועוד.
השפעתה של הנאורות הייתה גדולה מאוד. היא הובילה את האדם המשכיל לדרישה לרכוש השכלה, מה שהוליד את תנועת ההשכלה. האדם המשכיל החל לפתח רעיונות והמצאות מה שהוביל למהפכה התעשייתית. הנאורות הובילה את האדם להרגיש את הצורך של הוויה לאומית – מה שהוביל להעצמת הרגש הלאומי. היא גם זו שעסקה בנושא השוויון והובילה להענקת שוויון זכויות [אמנציפציה] לעמים השונים, ובעיקר ליהודים.
עקרונות הנאורות
האדם אחראי לגורלו
הוגי הנאורות2 האמינו שהאדם הוא יצור תבוני. הוא נולד עם יכולת של מצפון3 עצמי וחברתי ויכולת להכיר את המציאות, לחקור אותה ולגלות את החוקים שמובילים את הקיום האנושי.
האדם יכול לארגן את חייו הבין-אישיים – החברתיים – כפי שהוא מאמין, ולקבוע אמות מידה למוסר ולהתנהגות מוסרית.
אחד העקרונות העיקריים שקבעה הנאורות היה היכולת של האדם להיות אחראי לגורלו. בניגוד לתפיסה של ימי הביניים, אז הכנסייה שלטה בהלך-המחשבה שקבע כי כל מה שמתרחש ובא על האדם – מידי שמיים הוא.
הנאורות דרשה שהאחריות על חיי האדם תעבור לידי האדם עצמו. הוגי הרוח לא אמרו כי ניתן לפתור כל דבר, אבל דרשו שהאדם יעשה כל שביכולתו כדי להגיע לתשובה מדוע הדברים מתרחשים – במטרה לתקן אותם.
הנאורות דרשה כי האדם ימצא דרכים לרפא את המחלות המתרחשות וינצל את כוחות הטבע לטובתו – ולא יעמוד בחיבוק ידיים נוכח המחלות והאסונות שאולי היה ניתן למנוע אותם.
כבוד האדם וחירותו
הנצרות, כמו היהדות, הכירה בכך שהאדם "נברא בצלם אלוקים", אבל הדגש שהיא שמה לב עליו היה האפסיות של האדם לעומת כוחו של הבורא, ולעומת כוחם של שליחיו של הבורא – הכמרים.
הנאורות לעומת זאת הדגישה, ברוח ההומניזם4, שדווקא העובדה שהאדם נברא "בצלם אלוקים" – היא-היא ההוכחה לחשיבות האדם כאדם, לחירותו ולעצמאותו ושלא יהיה כפוף לאף יצור אנוש אחר. הפילוסוף קאנט עסק בנושא זה בהרחבה.
ערך השוויון
אחד העקרונות או הערכים המרכזיים בהם עסק הפילוסוף רוסו5 היה ערך השוויון. בתקופה שקדמה לנאורות האדם נולד אל תוך ייחוס משפחתי-מעמדי שאינו יכול לצאת ממנו או להיכנס למעמד אחר. אדם שנולד אל האצולה – יהיה חלק מהאצולה ואדם שנולד בן-כפר לא יוכל להיות חלק מהאצולה.
הנאורות האמינה שמאחר ובני האדם "נולדו בצלם אלוקים" – אזי כולם שווים זה לזה, ואין למתג שום אדם בשל מוצאו, תפקידו או מעמדו. כל בני האדם נמצאים באותה נקודת פתיחה, וכולם שווים זה לזה. בין היתר בשל תפיסה זו של הנאורות התחילה להתגבש התפיסה הפמיניסטית שטענה כי הנשים אינן נחותות מהגברים, כפי שהיה בעולם הקדום, וכי הן בעלות יכולת תבונתית ורציונאליות כמו הגברים. כמו כן תפיסת השוויון עם הזמן הקיפה לא רק את הנשים, אלא גם את ההתנגדות להתייחסות שונה אל שחורים ובהמשך גם לבעלי שוֹנוּת אחרת.
ג'ון לוק עקרון הזכויות הטבעיות
אחד מעקרונות הנאורות היה שבני האדם נולדו שווים, כאמור, אולם הם גם נולדו בעלי זכויות שניתנו להם ע"י אלוקים בעת נבראו.
ג'ון לוק, פילוסוף אנגלי ואבי הרעיון הליברלי, טען שאלוקים ברא את האדם כבעל זכויות שניתנות לו באופן טבעי והשלטון מחויב לשמור עליהן. זכויות אלה כמו הזכות לחיים, לחירות ולקניין הלכו התרחבו והתבססו במשך הזמן, כאשר החירויות הבסיסיות הן חופש המצפון, המחשבה והביטוי – זכותו של האדם לבטא את עצמו, לחשוב באופן עצמאי ולפעול או לא לפעול עפ"י צו מצפונו.
פילוסוף נוסף שעסק בנושאים שבין בני האדם למדינה היה וולטיר שהגדיר את הסובלנות והיכולת לאפשר לאנשים בעלי מגוון דעות להשמיע את אמונותיהם – היא מעיקרי הנאורות והליברליזם6.
המדינה – מוסד שמטרתו לפעול לטובת האזרחים
תפיסת המדינה בימי הביניים הייתה שהמלך או הקיסר הם "שליטים בחסדי האל" ועל כן הם יודעים מה נכון וטוב עבור הציבור ולמעשה – הם זו המדינה.
תפיסתו של הובס7, כבר במאה ה-17, הציבה בפילוסופיה8 של הנאורות את השאלה של תפקיד המדינה. הוא ניסח את האמנה החברתית לפיה האדם מוותר על חירותו במידה מסוימת, כדי לאפשר לגוף מדיני לנהל את חייו, לשמור על הסדר ועל זכויותיו האישיות של האדם. הפילוסוף הצרפתי מונטסקייה עסק גם באופן ניהול המדינה והגדיר את נושא "הפרדת הרשויות9" כתנאי בסיסי לקיומה של יישות שלטונית צודקת.
מאפייני הנאורות
אינדיבידואליזם
בתקופה שלפני הנאורות כל אדם השתייך מבחינה מעמדית-חברתית-תרבותית-לאומית לקבוצה מסויימת והיה חלק ממנה. היחיד, הפרט, היה תמיד חלק מהכלל והיה משויך אליו באופן טבעי.
הוגי הנאורות קראו לכל אדם לקחת את גורלו בידו, להיות אחראי לעצמו ולא להיות תלוי בחסדי אחרים.
התפיסה של האינדיבידואליזם10 התייחסה לכל אחד כאדם בודד, עצמאי, יחיד שאינו בהכרח חלק ממכלול [ממסגרת] משפחתי, חברתי, דתי או לאומי.
הנאורות הביאה אל העולם תפיסה שונה – לפיה האדם הוא ייצור יחידי ופרטי ושאינו בהכרח חלק מחברה, קהילה, לאום או דת. על כן הוא גם לא יכול "להפיל" את הדאגה לעתיד – על מישהו אחר.
תיאוריית "האמנה החברתית" שהציבה את הזכויות הטבעיות של האדם במרכז העצימה את התפיסה האינדיווידואליסטית לפיה האדם הוא ייצור פרטי שצריך לפעול למען האינטרס שלו עצמו.
רציונליזם
תפיסה חדשה שהביאה הנאורות הייתה רציונליזם – אמונה שהאדם הוא יצור תבוני ועליו להכיר את המציאות בעיניים מפוקחות ובצורה תבונית, ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם.
חילון וספקנות
אחד היסודות שהובילו את הנאורות היה רצונם של הוגי הדעות בתקופה זו לשינוי מבנה המדינה של ימי הביניים (ימה"ב). במבנה המדינה של ימה"ב, הכנסייה הייתה מעורבת בכל תחומי החיים והייתה חלק מניהול המדינה בפועל.
דרישתם של הוגי הנאורות הייתה הפרדה מלאה בין ניהול המדינה ע"י גורמים מדיניים פוליטיים לבין ניהול הדת וחיי הדת ע"י הכנסייה. דרישה זו היא למעשה דרישה לחילון של החברה המדינית.
תפיסה זו של הוגי הנאורות הייתה למעשה השפעה דתית ולא רק השפעה פוליטית. חלק מהוגי הנאורות היו בעצמם נוצרים אדוקים, שדווקא ראו בהפרדה בין הפוליטיקה לבין הדת – חזרה לאמונה הנוצרית המקורית.
ידע
המציאות בימי הביניים וכל שכן בעת העתיקה הייתה מציאות ענייה מאוד. לכן הידע המקצועי היה מאוד בסיסי כדוגמת מלאכות פשוטות: נגרות, סנדלרות, אריגה, נפחות וכו'. הפיתוחים הטכנולוגיים ואיתם גם הפיתוחים המדעיים הובילו לשינוי בתקופת הנאורות והחברה החלה להיות מבוססת הרבה יותר על ידע.
עתה נדרש לא רק ידע מקצועי פשוט, אלא ידע כללי נרחב וההשכלה הפכה לרחבה הרבה יותר. דוגמה לכך היא האנציקלופדיה בה סוכמו נושאים רבים אודות אישים ומידע רב בנושאים מגוונים.
קידמה
השימוש בידע, בתבונה וקידום המקום האישי של הפרט – הובילו בתוך זמן קצר לשיפור עצום בתנאי החיים.
המהפכה התעשייתית11 שהלכה והאיצה קדימה את נושא הקידמה – הובילה להתפתחות העולם האנושי ונראה היה שהאנושות הולכת לקראת עתיד טוב יותר – מצאו תרופות למחלות שהוגדרו עד אז כחשוכות מרפא, והשתפרה מערכת התחבורה והתברואה.
1בנצרות קיימים שני זרמים עיקריים – הקתולים והפרוטסטנטים. הנצרות הקתולית מבססת עצמה על מקום הכנסייה בחיי הנוצרי המאמין. הכנסייה היא חלק מהותי וחשוב בחיי הנוצרי, שם הוא מגיע להתפלל, שם מרכז הקהילה ושם הוא מקבל "מחילה" מהכומר, בשם אלוקים. הכנסייה בנויה עם היררכיה כשבראשה עומד האפיפיור.
הנצרות הפרוטסטנטית התפתחה בעת החדשה ולמעשה ניתקה את עצמה מהתלות בכנסייה ובהיררכיה של הכנסייה. הם מייחסים רגשות כבוד לאפיפיור, אבל הוא לא חלק ממהות חייהם הדתית.
2הוגי הנאורות הם פילוסופים מדיניים, חברתיים וכלכליים שעסקו בשאלות כמו מהות האדם, תפקידו, תפקיד השלטון והמדינה וכו'.
3מצפון הוא ערך שבא מהמילה "מצפן", כלומר: ערך מרכזי שעל-פיו אדם פועל בקבלת החלטות.
4גישה שהתפתחה בתקופת הרנסנס לפיה האדם משפיע על הסביבה כחלק מהיותו בקבוצה אנושית. תפקידו של האדם, כיוון שהוא במרכז, ליצור אמונות ודעות המבוססים על מחקר ולא על רגש ואמונות תפלות.
5ז'אן ז'אק רוסו חי במאה ה-18 והיה פילוסוף וסופר. הוא עיצב הרבה מההשקפה הפילוסופית של הנאורות.
6ליברליזם – השקפת עולם כלכלית לפיה המדינה צריכה להעניק חירות מרבית לאדם היחיד כדי שיוכל לממש את היכולות שלו.
7תומאס הובס היה הוגה דעות ופילוסוף אנגלי שחי במאה ה-17 ועסק בעיקר בנושא של התפיסה הפוליטית בפילוסופיה.
8פילוסופיה היא תורת החכמה. הכוונה היא ליכולת האדם להעלות שאלות הרות גורל לגבי חייו ולגבי משמעויות נוספות והשפעות נוספות מבחינה חברתית, מדינית וכלל-אנושית.
9הפרדת רשויות – בשלטון שלוש רשויות – חקיקה, ביצוע ושפיטה. כל אלו היו בידיו של אדם אחד – המלך או הקיסר. הדמוקרטיה מאמינה בהפרדה של שלוש הרשויות האלה והחזקת כל אחד מהכוחות האלה בידי גוף אחר.
10המושג אינדיבידואליזם מגיע מהמושג אינדיבידואל – יחיד. הכוונה היא להתייחסות של היחיד במרכז והתייחסות אליו כמרכזי בחברה, ולא מרכזיות הלאום, העם, המדינה והכלל.
11המהפכה התעשייתית הוא שמו של השינוי החברתי-כלכלי הגדול שהתרחש בעיקר במאה ה-18 וה-19 באירופה. במהלך תקופה זו הוקמו מפעלים ותעשייה חדשניים רבים מאוד. דבר זה הוביל לשינויים חברתיים וכלכליים מהירים מאוד.