קטע א
ה־1 באפריל 1933 ייזכר כיום חשוב בתולדות יהודי גרמניה ואף בתולדות העם היהודי כולו. ]…[ ה־1 באפריל 1933 יכול להיות יום של התעוררות ותחייה יהודית ]…[. מאשימים אותנו כי בגדנו בעם הגרמני, העיתונות הנאצית מכנה אותנו "אויבי האומה" ]…[. אין זו אמת שהיהודים בגדו בגרמניה. אם בגדו במשהו, הרי שבגדו בעצמם, ביהדותם. מאחר שהיהודי לא נשא בגאווה את יהדותו כלפי חוץ ]…[ הוא נעשה בכך שותף לאשמת הַ שְ ּפָ לת היהדות. ]…[ העובדה שהנהלת החרם הורתה לתלות על גבי החנויות המוחרמות שלטים עִ ם טלאי צהוב על רקע שחור מהווה סמל בעל משמעות עצומה. תקנה זו נועדה לגנאי ולביזיון, אך אנו נקבלנה, וברצוננו להופכה לאות של כבוד.
(מעובד על פי: ר' ולטש, "שאוהו בגאון, את הטלאי הצהוב", בתוך: השואה בתיעוד, יד ושם, תשל"ח. עמ' 47-48
קטע ב
מאמר זה דן בניסיונותיהם של יהודים בתקופת השואה למצוא ּפֵ ׁשֶ ר ]משמעות[ לאירועים הקשים ועוגן מחודש לזהותם היהודית. אחת הבעיות החריפות של יהודים בשואה הייתה שאלת מעמדו של העם היהודי כ"עם סגולה". השואה העמידה את התפיסה הזאת ]של היהודים כעם סגולה[ בסימן שאלה ואפילו הפכה אותה לסתירה בשל ההשפלות והרצח ההמוני של בניו של "העם הנבחר" ואולם היה מי שהעניק למושג "עם סגולה" תוכן מיוחד אשר הבליט את עליונותם המוסרית של היהודים. כך, לדוגמה, סיפר הרבי מקלויזנבורג: "באחד הימים ירד עלינו לפתע גשם שוטף וחזק, ואילו הרשעים האיצו בנו ]לעבוד מהר יותר[ והִ ינֵ ה אחד הנדכאים פנה אליי וצווח: 'האם תמשיך עוד לומר "אתה בחרתנו" ותשמח כבן לעם סגולה?' ועניתי לו ׁשֶ ּמֵ עַ ּתָ ה כאשר אגיד ’אתה בחרתנו מכל העמים' אכוון יותר שאם לא ש'אתה בחרתנו מכל העמים' הרי הייתי הופך גם אני לצורר, ומוטב לי להישאר במצבי הנוכחי מלהיות כאחד מהם, ואשרי חלקי". רגעי השיא של הרוע היו אמצעים להזדהות עם התובנה שהיהדות היא אנטיתזה ]ניגוד[ לנאציזם. שתי האידאות ]הרעיונות[ — טוב ורע, היהודית והנאצית — הועמדו זו כנגד זו. זה מאבק בין העם שהוריש לעולם את "לא תרצח" לבין מי שהמציא את הרצח השיטתי ומימש אותו. גישה זו גם ענתה על השאלה מדוע קיומו של כל יהודי באשר הוא מהווה סכנה בעיני הנאצים — כל יהודי מייצג את האלוקים ואת הטוב, וכל עוד יהודי קיים, אלוקים קיים בעולם, ואין שליטה מוחלטת של הרוע עלי אדמות. התובנה הזו חיזקה את יכולת העמידה של היהודים לנוכח ההשפלה של הנאצים. ההשפלה איימה על צלם האדם של היהודים. היא נועדה לשבור את ה"אני", להביא לאובדן הזהות, ולגרום לייאוש וחוסר אונים. ואולם התובנה הזו נתנה לסבל משמעות — האדם אינו עומד לבדו מול גורלו אלא הוא נציג של העם היהודי ומכאן הוא גם שואב את כוחו. הרבנים העבירו מסרים אלו באמצעות דרשות, שיחות, שיעורים, פרשנות מחודשת ודוגמה אישית. ברגעי משבר הם השפיעו על הזהות היהודית באמצעות העצמת הדימוי העצמי של היהודים.
(מעובד על פי: א' פרבשטיין, "אני רוצה להיות שייך ליעקב". בשביל הזיכרון, 2 ,2009 .עמ' 18-25)
#1 חרם ה־1 באפריל (1933) נמשך יום אחד בלבד, ולמרות זאת הוא היה חשוב בעיני הנאצים.
על פי מה שלמדת, הצג את החשיבות של חרם ה־1 באפריל (1933) בעיני הנאצים. על פי רוברט ולטש (קטע א), הסבר מדוע יום החרם יכול להיות "יום של התעוררות ותחייה יהודית".
#2 האידאולוגיה הנאצית ראתה ביהדות אויב ואנטיתזה (ניגוד) לגזע הארי. על פי מה שלמדת, הצג דוגמה אחת לניגוד זה, מן האידאולוגיה הנאצית.
על פי אסתר פרבשטיין (קטע ב), היו יהודים שראו גם הם ביהדות ניגוד מוחלט לנאציזם, אולם ניגוד זה היה להם מקור לגאווה. הסבר טענה זו.
#3 על פי אסתר פרבשטיין (קטע ב), בתקופת השואה הייתה פעילות של רבנים בקרב היהודים: דרשות, שיחות, פרשנות ודוגמה אישית.
הצג את מטרתם של הרבנים בפעילות זו, והסבר את החשיבות של מטרה זו דווקא בתקופת השואה.
על פי מה שלמדת, ציין פעילות מסוג אחר של רבנים בתקופת השואה, והצג דוגמה אחת לפעילות זו.
קרדיט: מתוך בגרות בהיסטוריה
בגרות 29281, חורף תש"פ