הקטע שלפניך עוסק בתפיסתו הלאומית של המופתי, חאג' אמין אל חוסייני.
בתקופת המנדט הבריטי היו בקרב ערביי ארץ־ישראל אנשים שפעלו לגיבוש ייחוד פלסטיני. הם תמכו בתפיסה שלפיה יש לאומיות נפרדת לערביי ארץ־ישראל, ושאפו לכונן יחידה פוליטית פלסטינית עצמאית, שתהיה נפרדת משאר היחידות הפוליטיות הערביות. בו בזמן היו גם שאיפות ואנשים שפעלו בכיוון ההפוך, כלומר, סולידריות כלל־ערבית (ערבות הדדית והזדהות עם מדינות ערב ולא רק עם ערביי ארץ־ישראל).
הגדולה והחשובה ביותר מבין המפלגות הערביות בארץ באותה תקופה הייתה מפלגת החוסיינים, בראשותו של המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני. החוסיינים, יותר מכל קבוצה אחרת בקרב ערביי ארץ־ישראל, שאפו לקדם את רעיון הייחוד הפלסטיני, אולי משום שהעריכו כי בכל מדינה פלסטינית עצמאית שתוקם, יהיה השלטון בידם, אולם במקרה של איחוד עם סוריה או עירק ייאלצו להתחלק בשלטון עם גורמים אחרים, ובמקרה של איחוד עם ירדן אף לא ישותפו כלל בשלטון. אך גם למופתי עצמו ולתומכיו החוסיינים היו ספקות והתלבטויות בנוגע לייחוד הפלסטיני. אף על פי שהמופתי היה הסמל העיקרי של ייחוד זה, הוא היה גם האיש אשר גרם לטשטוש הדרגתי של רעיון זה.
בפגישותיו הפוליטיות עם זרים, באסיפות סגורות ובפגישות פומביות נהג המופתי לחזור ולומר את המשפט הזה: "היות שארץ זו שייכת לא רק לערביי ארץ־ישראל אלא לכל העולם הערבי והמוסלמי, מוטלת על מלכי הערבים ומושליהם החובה להדריכנו בעצה ולהחליט עמנו על…" משפט זה שהיה שגור בפיו שיקף במידה רבה את פעילותו ואת דרכו המדינית ולא נאמר רק מן הפה ולחוץ. משמעותו הממשית של קו מדיני זה הייתה שיתופם של מלכי ונסיכי ערב בקביעת גורלה ועתידה של ארץ־ישראל ונטילת כוח ההחלטה הבלעדי בנושא זה מידי ההנהגה הפלסטינית. במילים אחרות — הפיכת הבעיה לכלל־ערבית ולא לבעיה פלסטינית ייחודית. המופתי נקט קו זה הן מתוך הכרתו הכלל־אסלאמית והכלל־ערבית, הן בגלל הערכתו שערביי ארץ־ישראל עצמם הם חלשים מכדי לעמוד לבדם מול האתגר הציוני, הן בגלל תקוותו כי לקראת המלחמה הצפויה באזור המזרח התיכון, תזדקק בריטניה לתמיכת ארצות ערב, ותשנה על כן את מדיניותה הפרו־ציונית בארץ־ישראל, כדי לרצותן […] מאמציו של המופתי להגביר את שיתופם של עמי האזור הערביים אכן נשאו פרי, שכן מלחמת 1948 הייתה ביטוי למאמץ כלל־ערבי הרבה יותר מביטוי לייחוד הפלסטיני.
(מעובד על פי תגר, י', המרד הערבי בשנת 1936 בפרספקטיבה של העימות היהודי־ערבי בארץ־ישראל, בתוך: הציונות והשאלה הערבית, מרכז זלמן שז"ר, 1996 ,עמ' 102-104)
#1 על פי המאמר, הצג את תפיסת הייחוד הפלסטיני, והסבר מדוע תמך המופתי בתפיסה זו.
#2 על פי המאמר, הסבר מדוע פעל המופתי בעד הרעיון הכלל־ערבי.
#3 על פי מה שלמדת, הסבר מדוע "מלחמת 1948 הייתה ביטוי למאמץ כלל־ערבי הרבה יותר מביטוי לייחוד הפלסטיני". הצג הוכחה אחת מתוצאות המלחמה, המצביעה על כישלון המדיניות הכלל־ערבית של המופתי.
קרדיט: מתוך בגרות בהיסטוריה
בגרות 29107, חורף תשע"ז